"פרופיל השחיתות" – 5 מרכיבים
מה בין הכאה מדומה על חטא לבין אמיתית: מקצב דרך אולמרט ועד בועז יונה - שיעור שלילי במנהיגות
נכתב ע"י אורית-קלייר ארזי
מנכ"ל Bossproblem.com יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית
* * *
בשלושה רבדים בועז יונה אשם כבר כעת, ללא כל קשר להיבט המשפטי של פרשת חפציבה: כספק ונותן שירות מול לקוחותיו, כמנהל מול עובדיו וכאדם מול כולנו, גם אם לא רכשנו ממנו דירה. בכל הרבדים הללו מתגלה שוב ושוב דפוס התנהגותי, וכנראה גם אישיותי, המעיד, לכאורה, על יסוד מוסרי לקוי במיוחד. השוואה לחשודים אחרים בחקירות הפליליות הרודפות אותנו, כקצב, אולמרט והירשזון מעלה את ההכרה, שניתן למפות קוד א-מוסרי מובחן ומשותף המקשר ביניהם, וכך להגדיר פרופיל של מנהל, איש עסקים או איש ציבור מושחת. ניתוחנו העלה 5 מרכיבים עקביים ב"פרופיל השחיתות". כולם נובעים זה מזה ונארגים לכדי עיוות מוסרי מקומם.
האם בארגון שלכם יש מנהל כזה?
לא במובן הפלילי, לא במובן הזדוני, אלא "סתם" במובן המוסרי והאנושי העקרוני.
במילים אחרות: האם יש אצלכם מנהל נטול אתיקה אישית, מקצועית וניהולית?
אל תגידו אוטומטית "לא!" ו"מה פתאום!".
הפעילו את 5 מרכיבי פרופיל השחיתות שמיפינו להלן, המירו את הפן החברתי-פלילי לפן ארגוני, ואז תחליטו.
מרכיב הכרחי ראשון הוא פגם מהותי כפול במצפון. הפגם האחד הוא במצפון האישי, כך שלאדם יש היכולת הרגשית לבצע את הדברים המיוחסים לו. בין אם ללא כל מעצור, ובין אם ללא מעצור מספיק. הפגם השני הוא במצפון החברתי, כך שלאדם יש היכולת לראות עצמו כנורמטיבי, למרות שבעליל חצה זה מכבר את נורמות המוסר הבסיסיות ביותר של החברה בה הוא חי.
המרכיב השני הוא הסטת מיקוד ההתייחסות מנורמות המוסר של החברה הכוללת, לאלה של תת-קבוצה מושחתת בתוכה. כך, האדם משווה את התנהגותו, לא לאזרח הקטן ישראל ישראלי שומר החוק (לפחות בענייני גניבה, אונס וביריונות מכל סוג אחר) אלא הוא משווה עצמו לקולגות, תחת השכנוע העצמי לפיו "כולם עושים את זה". ואכן, מעבירות על חוק מימון מפלגות ועד לשיכון פעילים במלון ע"י נעמי בלומנטל - זהו הטיעון הנפוץ והראשוני ביותר. ולא שזה לא נכון. פעמים רבות, באמת "כולם עושים את זה". אבל כמאמר כל אם פולניה: ואם כולם יקפצו מהגג... ?
המרכיב השלישי הוא תחושת זכאות (entitlement ). כך, האדם חש כלפי עצמו תחושה עמוקה של "מגיע לי". לא במובן הפשוט של ילד מפונק דווקא, אלא במובן המורכב יותר של מי שאכן יש לו גם זכויות והישגים, אך הוא חושב שבכך קנה לעצמו "פטור" גורף מהקפדה על מינהל תקין או סתם מוסר בסיסי. כך ניסו פרקליטיו של קצב ליחצ"ן את תפקידיו הציבוריים בהם "הקריב" עצמו למען המולדת כעדות לצחות לבבו, וכך התבטא בועז יונה במטוס, בדרכו לארץ (ציטוט חופשי): מגיע לי כי במשך שנים בניתי את המדינה. מגיע לי כי בזמן המיתון סיפקתי עבודה למאות עובדים. מגיע לי כי אני בסה"כ איש טוב.
המרכיב הרביעי הוא שכנוע עצמי מסיבי של האדם בהיותו הקורבן. לא המקרבן. זהו ספין פסיכולוגי שערורייתי במיוחד, המוריד את הרמה המוסרית עוד נמוך יותר, אם זה עדיין אפשרי. כך למשל, קצב הוא קורבן של נשים נקמניות שלא יכלו לשרמנטיות שלו. וליתר בטחון, גם קורבן של יריבים פוליטיים שפחדו שייקח מהם את ראשות הממשלה. ואכן, בדרך-כלל יטען המואשם בשחיתות ו/או בפלילים שהוא קורבן של יריבים פוליטיים או של התקשורת, או של שניהם. בדיוק כמו שבעולם התחתון יטען הנאשם שהוא קורבן של רדיפות המשטרה.
בצורתו הקיצונית, ספין ההתקרבנות הוא ממש הזוי בעיני כל הסובבים, פרט לאדם עצמו. ע"ע שוועתו של בועז יונה על-כך שמתייחסים אליו "יותר גרוע מאשר אל אייכמן".
המרכיב החמישי והמשלים את מיפוי "פרופיל השחיתות" הוא העדר מוחלט של לקיחת אחריות אישית, בצירוף להטלת מלוא האחריות, או לפחות חלקה המכריע, על אחרים, עד כדי קונספירציה נגדו. זהו גם המרכיב דרכו ניתן להבחין בין הכאה על חטא שהיא מדומה, לבין אמיתית. במדומה, האדם אומר "אני לוקח אחריות מלאה על מעשי" וממשיך בהדיפת ההאשמות. באמיתית, האדם פועל באופן אחראי: מתפטר, מחזיר את הכסף, מסגיר עצמו.
* * *
