ובכן, הסוף התחיל בטוב. הגיע זמן הערכה שנתית, החברה עשתה מעט קיצוצים – כמו בפרק הקודם – אבל הובטח לנו שהחברה במצב מצוין. הראשונים שנכנסו להערכה מסרו שהתוספות השנה קטנות במיוחד. לפי ההבטחה (כן, ההבטחה, בע"פ) של מנכ"ל החברה, התוספת המינימאלית לעובד שמשקיע (כמו כולם בתחום הזה) עומדת על 20%. השנה התוספת הייתה כעשירית ! ! ! מסכום זה. המנכ"ל עדיין הבטיח שמצב החברה מצוין ושכולם קיבלו תוספת.
כשהגיע תורי להערכה, קיבלתי גם אני את התוספת. אני ביקשתי שהמנכ"ל יממש הבטחתו וייתן לי יותר תוכן לתפקיד. יותר אחריות וקצת עזרה שכבר קיבלתי. הצעתי להוריד מהבוס שלי דברים שאני עוזרת ומייעצת לו בהם. דברים קטנים של רווחה למשל. הסברתי למנכ"ל כי לוקחים ממני כל דבר בעל משמעות על מנת שאוכל להספיק הרבה דברים קטנים מאוד. כל מה שדרש ממני חשיבה, אפילו מעט, נלקח ממני והועבר לאנשים שיותר עמוסים ממני. ואז המנכ"ל שאל שאלה שלא חשבתי שיוצא מפיו אחרי שנתיים של עבודה – "מה את בכלל עושה כל היום?" לא הצלחתי לסגור את פי מרוב תדהמה. אמרתי לו שאת כל הדברים שאני עושה, אני יכולה לעשות גם מתוך שינה והתקלות שדורשות את הניסיון שלי הן מעטות.
לקח למנכ"ל שבועיים והוא קרא לי לשיחה. שיחת ה"יחסינו לאן". הוא בישר לי שאין לו ולא יהיה לו משהו אחר להציע לי ושזו שיחת שימוע לפני פיטורין. שאחשוב מה אני רוצה לעשות ושנדבר בעוד כשבוע.
הוא שאל אותי מה יש לי להגיד, זו כנראה הייתה טעות, אמרתי לו את כל מה שעל ליבי: על איך הבוס שלי מתנהג אליי, איך מבודדים אותי משאר החברה, איך אני לא מקבלת עזרה כשצריך ועל איך זה שאפילו לא מוכנים להחליף אותי כדי שאצא להפסקת שירותים. איך אם אני נשארת 5 דקות מעבר לסוף היום כמעט מגרשים אותי החוצה, אבל כשאני לא מספיקה את כל העבודה "לא מבינים איך זה" וכו'. אמרתי שאני רוצה לתרום יותר מהניסיון הרב שלי ושיתנו לי הזדמנות, הם ראו מה אני יודעת לעשות. המנכ"ל הבטיח שנדבר.
אחרי כשבוע, הגיעה השיחה. נקראתי לחדרו של המנכ"ל, הוא אמר שהכי טוב היה לסיים את עבודתי בחברה, אין לו מה לתת לי, והבוס שלי לא היה מוכן לוותר על שום דבר שתחת אחריותו, כולל עליי. זה לא השפיע הרבה. אפילו לא טרחתי להתווכח איתו. במקום שבו לא מעריכים את העובד, עובדים במדויק לפי החוק ומתייחסים לעובד כ: עובד = עבד, לא צריך להישאר ולהשקיע, לא ייצא מזה כלום.
אני מסיימת חפיפה עוד החודש, ועוזבת. חופשייה סוף-סוף, ועכשיו יתחילו תלאותיי בחיפוש עבודה חדשה.
