ובכן עוברת לה שנה, שום דבר לא זז חוץ מהעומס על כתפיי שרק גדל. בספירה זריזה הודיעו לי שכרגע אני מבצעת כ 160% משרה ומתכוונים להביא מזכירה נוספת לחברה למחלקה של אדם אחד שחשוב מאוד בהיררכיה של החברה ועמוס עד מאוד. שמחתי ודאגתי כאחד. לא ידיעתי מה יהיה מצבי מול מזכירה זו ושמחתי שסוף סוף מביאים עזרה שתוריד מכתפי באופן קבוע עבודה עם אדם זה שהוא די שנוא בהיקף של כ3 שעות ביום.
שמחתי (ודאגתי) כמובן היו מוקדמות מדי. מספר יועצים מעולים מרחבי העולם זרמו אחד אחרי השני אלינו, כולם מעולים וכולם מגיעים מאותו התחום, התחום בו אנו עוסקים. וכך אחרי ביקור היועצים ובדיוק לפני יציאת המנהלים לכנס הגדול בעולם בנושא שלנו, נקראו כל עובדי החברה לשיחת צהרים בחדר הישיבות.
בינתיים התבקשתי להקפיא את חיפוש המשרות שהייתי מפרסמת – חיפשנו לאייש משרות שונות ממש בדחיפות, כל שבוע פרסמתי מודעות באינטרנט וחברות כח אדם חיפשו עבורינו בנרות – וזהו.
התכנסנו בחדר הישיבות. שני מנהלים, חלוקה לשני חלקים. הראשון התחיל כשהוא מסביר על מה שנבדק עם היועצים, התקדמות החברה בתחומה בעולם עד להגעה למספר אחד, התייעלות העבודה והתמקדות במספר נושאים מצומצם יותר על מנת לצאת לשוק המוצרים האמריקאי (בשאיפה) בהקדם.
אחרי כל הסיפור היפה הזה בו כולנו הרגשנו גאים להיות חלק מהצוות הזה ולתרום את חלקנו, זז הצידה המנהל הראשון הצידה והצביע על המנהל השני תוך שהוא אומר שהוא ימשיך מכאן.
רק הסבר קצר על החברה - ניהול החברה מתחלק בין שני המנהלים כך שיש המנהל כלכלי ומנהל מדעי ולכל אחד יש את המילה האחרונה בתחומו.
כשסיים המנהל המדעי את דבריו ופנה למנהל הכלכלי – השתררה הרגשה לא טובה בחדר. עקב העובדה שהחברה די בינונית בגודלה, נדחסנו כולנו בחדר הישיבות – ואז הוא התחיל לדבר.
כיוון שהחליטו לעבוד עם מספר יועצים, וכיוון שהם החליטו לעשות פוקוס על מוצרים מסוימים שכבר נבחרו, כל מי שידו אינה נוגעת אפילו בעקיפין באחד מהמוצרים שנינקבו בשמם, לא ימשיך עם החברה הלאה. והוא אף נקב במספר העובדים שיפוטרו והוסיף שכל מי שלא יקבל עד סוף יום העבודה (17:00) מכתב פיטורים ממשיך עם החברה. בחברה שלנו יש מספר עובדים, כמוני למשל במזכירות, שעובדים לבד ולכן אין להם תחליף, כולם אמרו שאין סיכוי שמפטרים אותי, אבל אני כמו כולם לא הרגשתי יותר טוב.
במהלך הזמן שנותר עד סוף היום, אף אחד כבר לא עבד. כולם ניסו לנחש מי ילך ומי יישאר.
כשנגמר היום, יום ה' בשבוע, כולנו כבר ידענו מה המצב ומי פוטר (אני לא פוטרתי). המכתב זימן כל עובד לשימוע לפני פיטורין כפי שמחייב החוק, אך כולם ידעו שזה רק למראית עין.
אז התחילו התלחשויות שזו רק ההתחלה ובקרוב תיסגר החברה. התלחשויות אלה הגיעו גם לאוזני המנכ"ל, אם במישרין ואם בעקיפין והוא לא ידע מה לעשות, שמועה כזו יכולה להביא למפלת חברה גם אם היא במצב טוב.
לא עברו יומיים שלושה מתחילת השבוע והמנהל נבהל, שוב זימון פגישה לכל העובדים, במייל, עם נושא זימון פגישה אופטימי, כשהוא מדגיש להזמין גם את המפוטרים. הוא מספר (המנהל הכלכלי) שהמצב של החברה טוב, ושיש תקציב בקופת החברה, יש משקיעים, יש התעניינות בהסכמים עם החברה ויש עתיד גדול לחברה קדימה. כמובן שהעובדים מסתכלים האחד על השני בשאלה – וכולם חושבים – מדוע זימן גם את אלה שפוטרו? האם לזרות להם מלח על הפצעים? פוזרנו לדרכנו, כשכלום לא השתנה.
לפני שיצאו לדרכם לכנס הגדול, המנהלים ביקשו שאיידע את העובדים שנשארים ששיחות הערכה יתקיימו בשובם מהכינוס הגדול והמוצלח (ושוב מסתובבת שמועה שתוספות שכר לא יהיו השנה).
בינתיים העובדים נשארו, כל אחד בנפרד כשאף אחד לא יודע על השני, מחפשים בשקט עבודה ומקשיבים בחוץ למצב התעסוקה.
כשדיברתי עם הבוס הישיר שלי נאמר לי בפירוש שאת העזרה שהבטיחו לי – שוב לא אקבל – החברה עושה רה-אורגניזציה ומתמקדת יותר. בינתיים התחלתי לחפש עבודה, מה שקצת קשה לעשות עם לימודים, ונראה.
אנו ממתינים בקוצר רוח לשיחות הערכה, שנוכל להעריך עוד כמה זמן נותר לנו עם החברה... מקווה שלא יאכזבו אותי, לא אשתוק בנושא. האם צפויה עוד העלאה של 35%? אולי כדאי לשנות את התאריך על מכתב ההתפטרות הישן ....
|
|
|
|
