"אני??? פוליטיקה ארגונית ??? אין סיכוי !!!"
אם המשפט הזה מייצג גם אותך - יש לך בעיה.
בלי פוליטיקה ארגונית אין הצלחה תעסוקתית !
נכתב ע"י אסנת בר אל ואורית-קלייר ארזי
המשפט הזה, או תאומו הסמנטי: "אני לא טוב בפוליטיקה", רווח בקרב עובדים ואף יותר מכך בקרב מנהלים. כשהם אומרים משפטים אלו, הם מתכוונים בסתר ליבם להחמיא לעצמם. שכן, מי מאיתנו רוצה להיות כמו הפוליטיקאים ההם, שדעתנו עליהם כה ברורה ונחרצת?! כך או אחרת, כל מי שמשתמשים במשפטים כאלו ודומים להם מפסידים בשל כך ב"קרב" ההצלחה בעבודה מבלי בכלל לצאת למערכה.
אז לתשומת ליבם של אלה, הרי החדשות ועיקרן תחילה: פוליטיקה ארגונית אינה אפשרות. היא מציאות ! כלומר, היא אינה רשות אלא חובה. כן. חובה. של כל עובד וכל מנהל בכל ארגון. למה? כי אין הצלחה ואין הישג, בין אם מקצועי, אישי, עסקי או ערכי, שאינם כרוכים בהשתתפות במשחק הפוליטי.
לכן, החזקה בעמדות שליליות לגבי המשחק הפוליטי (ע"ע אני??? פוליטיקה ארגונית ??? – אין סיכוי !)
אינה רלוונטית. בנוסף, עמדות שליליות אלה מקבעות את המחזיק בהן במקום שלא בהכרח הוא רוצה להימצא בו. לשון אחר: ההחלטה שלא להשתתף ב"משחק" הפוליטי מוציאה את אותו עובד/מנהל לחלוטין מ"מגרש המשחקים" של הזירה הארגונית. כך הוא מונע מעצמו, במו ידיו, מלהיות "שחקן" בכלל ומשמעותי בפרט. הוא יהיה, במקרה הטוב, סְטַטִיסְט ש"לא סופרים" אותו בתהליכי קבלת-החלטות. במקרה הרע, הוא ייתפס כמיותר. במקרה קיצוני במיוחד הוא אף יהפוך למעין מטרד ארגוני.
עובדת החיים התעסוקתית היא, שעובד/מנהל כזה יהיה האחרון לקבל קידום, והראשון להיות מפוטר, במקרה של צמצומים.
בכלל, הוצאת דיבתה של הפוליטיקה הארגונית היא אמנם קלה, ואולי אף "כייפית", אך ממש לא מוצדקת. למה? כי הפוליטיקה הארגונית היא בסך-הכל המשך ישיר וטבעי לפוליטיקה של החיים. בהיותנו בני אדם, אנחנו יצורים פוליטיים. רוצים הוכחות? בבקשה!
ארוחות חג - מוכר? המשפחה הקרובה והרחוקה מתכנסת. בעלת הבית שוברת את הראש: מי ישב ליד מי כך שהארוחה תעבור בשלום. שהרי הדודה שושנה לא ממש מסתדרת עם שוקי, החתן של אחייניתה, ויניב, הבן של צילי מקנא בשרון, הבת של יעקב, שעברה טסט ראשון בעוד שהוא נכשל כבר פעמיים. והנה לכם כבר הפעלת שיקולים פוליטיים במשחק הפוליטי. האם לא לגיטימי? האם לא "שווה" כדי להשיג הצלחה רגשית בערב משפחתי מהנה? וזה עוד לפני שניתחנו את הסוגיה כבדת המשקל: מי יצלצל למי קודם, כדי לומר חג שמח...
רוצים דוגמא נוספת? בבקשה. סופשבוע של הזוג לוי. בני הזוג מתחבטים בשאלה הפוליטית הסבוכה: אצל מי נאכל צהריים בשבת? אצל ההורים שלי או שלך? ואם לא בשבת, אז מוכרחים לבוא לארוחת ערב ביום שישי, כי אחרת המחיר (הפוליטי) יהיה גבוה מידי...
כל הסוגיות המשפחתיות הללו הן, בעצם, סוגיות פוליטיות.
עוד דוגמאות מעולם המשפחה? בבקשה: ילדים. ילדים הם אשפים פוליטיים, בלי בכלל לדעת את המילה "פוליטיקה". הם תמיד יודעים מה לבקש ממי: הם יודעים למה אמא תסכים ואבא לא, ולהיפך והם מתמרנים בין ההורים, לסבתות ולדודים במומחיות רבה ובהצלחה גדולה.
והפוליטיקה אינה מסתיימת במשפחה. היא מקיפה אותנו בתרבות כולה. "רזה הוא יפה" משדרים לנו ללא הרף ארגונים שעניינם תעשיית היופי, הביגוד ומוצרי מותרות שונים. במקביל גם משדרים לנו מה נחשב "סקסי" ומה לא, מה "cool" ומה לא... כל אלה הן אמירות פוליטיות! כלומר, אמירות המבטאות אינטרסים כלכליים, שעם הזמן נטמעות והופכות לערכים חברתיים- תרבותיים המשפיעים על כל היבטי חיינו. רובנו משחקים את המשחק הפוליטי הזה באדיקות ובהקפדה רבה. מעטים מצקצקים בלשונם ונמנעים מהשתתפות במשחק... אז למה זה משתנה כשמגיעים למשחק הפוליטי בארגון?
אין כל סיבה, פרט לסטיגמות ארכאיות וחוסר הבנה של המשמעות האמיתית של פוליטיקה ארגונית.
אז בואו נעשה סדר אחת ולתמיד. להלן המילון השלם.
- "פוליטיקה ארגונית" היא סך ההתנהגויות, ההתנהלויות והפעולות של עובדים ומנהלים בעולם הארגוני. - "השתתפות במשחק הפוליטי" היא נקיטת פעולות יזומות להשגת מטרות, למילוי צרכים (מקצועיים, אישיים, כלכליים) ולצבירת "נכסים ארגוניים".
- "נכסים ארגוניים" הם ביטויים של סטאטוס תעסוקתי: מיצוב, קידום, דרגה, היכולת להשיג משאבים ארגוניים ליחידה שלי / לפרוייקט שלי (כח-אדם, תקנים, שעות עבודה, תקציב), השפעה על תהליכי קבלת החלטות. בעגת הרחוב: המידה בה "סופרים" אותי בארגון.
לכל אלה יש בדרך-כלל גם תרגום כספי ישיר או עקיף: מיצוב טוב מקל על קידום לדרגה יותר בכירה, שיש בה תנאי שכר טובים יותר, המאפשרים לי להשיג משאבים ארגוניים רבים יותר, ולהשפיע עוד יותר על החלטות, וחוזר חלילה.
האם יש עובד או מנהל שבדעה צלולה מוכן לוותר על-כך מראש? מרצון? ודאי שלא.
לכן כל-כך מדהים שבפועל, התשובה היא כן: אם אתה מסרב להשתתף במשחק הפוליטי (ע"ע אני??? פוליטיקה ארגונית ??? – אין סיכוי !), אתה כן מוותר מראש, ומרצון.
אלא שעד עכשיו עשית זאת מבלי להיות מודע למחיר ששילמת.
מעכשיו, היות שהמחיר על אי-השתתפות במשחק הפוליטי הובהר, אולי תבחר אחרת.
בכל מקרה - הבחירה שלך.
